Menu
וורשא, יום שני ג' באייר תקצ"ג.
הגאון הקדוש רבי אריה לייב צינץ, הידוע בכינויו “המהרא"ל צינץ" או “הגאון מפלוצק" ברגעיו האחרונים, נר אלקים טרם יכבה. סביב מיטתו עומדים גדולי תלמידיו, ביניהם בעל החידושי הרי"ם, האדמו"ר מטשכנוב, רבי יעקב
גזונדהייט, ועוד. אימה ויראה שררו בחדר, ניתן היה למשש את הרעד והמתח בשל גודל השעה: עוד מעט תיפרד הנשמה הגדולה מן הגוף הטהור, ותעלה לשכון במעלות קדושים וטהורים. אווירת “נעילה" בחדר, התלמידים מתבוננים בפני רבם, מרביץ- התורה לאלפי התלמידים, ופועל הישועות לכל המתדפקים על דלתו. שפתיו של הצדיק ממלמלות ללא הרף. אחדים מן התלמידים כורים אוזנם ושומעים: “וכי מה ההבדל אם אלמד תורה כאן, או אלמד שם בעולם העליון"...
לפתע, כמו רוח חדשה ניעורה בגוף הדווי. העיניים נפקחו בעירנות, הצדיק הראה בידו הקדושה על לוח עץ בפינת החדר, וביקש להגישו אליו. בשארית כוחותיו אחז את הנסר, וחרט עליו את הנוסח אותו הוא מבקש שיכתבו על מצבתו. התלמידים העוקבים בעניין אחרי מעשיו, השתאו לראותו כותב:
"מי שישתדל בהדפסת ספריו, יהיה לו המחבר למליץ"!
תלמידו הגדול רבי מנחם מנדל מראדזין, הביע תמיהה על הבטחה גורפת זו, אשר אין לה אח ורע בכל תולדות גדולי וצדיקי עולם. והלא דבר הוא. אז המשיך המהרא"ל צינץ את דבריו בעל פה ואמר:
“אין אדם תולה שלט על חנותו אם אין לו מה למכור"...
נוסח ההבטחה יוצאת – דופן זו, אשר אין לה אח ורע בין בני ענק, הועתק ונחרט על מצבתו הקיימת עד היום הזה בתוך בית החיים העתיק של וורשא אשר שרד את צוק העיתים מאות שנים בשלימותו.
מאז פטירתו ועד היום הזה אלפי אנשים זכו וראו ישועות במשך כל הדורות האחרונים בזכות הדפסת הספרים. התרפאו ממחלות, מצאו זיווגם, הושפעו שפע רב בפרנסה ובהצלחה בכל העניינים.