אורי היה עובד נאמן, נאמן לממוניו ועוד יותר למדינה, ולא בכדי, כבר הרבה שנים שהוא עובד באחת הרשויות הממשלתיות בנאמנות ומסירות רבה לשביעות רצון כל המערכת, במשך השנים אף הועלו בסולם הדרגות כראוי לו, וכעת כבר שימש כפקיד בכיר שעל פיו יושק מחלקה שלימה.

אך שאיפתו לא הסתיימה בזו, תשוקתו הייתה לעלות עוד, ולהתקבל למשרה גבוהה יותר במערכת, שם יוכל לממש יותר את כישרונותיו הרבים ולהביאם לידי ביטוי.

והנה הרגע הקריטי הגיע, התפקיד הנחשק ביותר על ידי כל בכירי הרשות הממשלתית, שלו לטשו עיני כל עובדי המערכת, התפנה, והרשות פרסמה הודעה להגשת מועמדות, מיד צף בקרבו החלום הגדול, אולי הוא אשר יזכה להתקבל למשרה הגבוהה, עכשיו הגיע הזמן שבו יוכל להתקדם בדרגה.

אך מיד התנער מחלומו הוורוד, ואף הסתפק אם בכלל להגיש מועמדות, בתוך תוכו ידע שאין לו לְמה לצפות, עוד רבים התחרו עמו על קבלת המעמד הנכסף, ומאחר שלחלקם היו 'הקשרים הנכונים', ידע שסיכוייו אינם רבים, רק ישועה ונס יכול להקפיצו לדרגה הנחשקת הזו.